איך בוחרים מקצוע – האם לפי התנאים שהוא מציע או התשוקה שהוא מעורר? ומה עושים כשהערכים מתנגשים?

כשהיינו ילדים, בכל יום היינו מתעוררים לתוך פנטזיה אחרת: לפעמים היינו חולמים להיות רופאים כמו אמא, לפעמים רוצים להיות אנשי מכירות כמו אבא ולפעמים להציל את העולם כמו סופרמן… כך או כך, במרוצת השנים אנחנו מבינים שבחירת מקצוע היא לא משחק ילדים… כשסופסוף מגיע הרגע שבו צריך להחליט מה אנחנו רוצים לעשות שנהיה גדולים, איך מקבלים החלטה?

הדילמות שמלוות את בחירת המקצוע

נגמרו הימים שבהם בילינו עשרות שנות קריירה באותו מקום עבודה. העולם משתנה ללא הרף, ואנחנו צריכים להתאים את עצמנו אליו. עובדה: פעם רצתה כל אמא יהודייה שהילד שלה יהיה עורך דין- מאז השוק הוצף בעשרות אלפי עורכי דין, מה שהוביל לקשיי פרנסה ולנטישה של אלפים את המקצוע. מגמה דומה מתרחשת כיום בשוק המאמנים ואפילו בתחום ראיית החשבון, שהיה בשנים האחרונות אחד המקצועות המבוקשים במשק.

אז האם כדאי לבסס את החיפוש על מצב השוק? תנאי המשרה? או אולי להתמקד במה שאנחנו הכי אוהבים לעשות?

בחירת מקצוע לפי שיקולי רייטינג

כן, מסתבר שיש דבר כזה… אחרי שהרייטינג כבש את מסכי הטלוויזיה והפך לכלי שמתווה מדיניות גם בעולם הדיגיטל, הגיע תורו של שוק התעסוקה. לפני מספר שנים הכריז משרד הכלכלה על יוזמה: אתר המדרג מאות מקצועות עפ”י מדדים כגון גובה השכר, כמות העובדים בענף ומידת הביקוש מצד המעסיקים.

הרעיון שעומד מאחורי הרייטינג התעסוקתי הוא לאפשר למחפשי העבודה לבחור מקצוע שיעניק להם “עתיד תעסוקתי בטוח”, כדברי שר הכלכלה בזמנו, נפתלי בנט. כוונת המשורר מבורכת: לאפשר למחפש העבודה לדעת לאן הוא נכנס כדי לזכות בתנאים הטובים ביותר. השאלה היא האם בפועל הדבר בכלל אפשרי לאור התמורות התכופות בשוק העבודה?

במילים אחרות, בבורסת המקצועות הדינאמית – אף אחד לא יכול להבטיח שהמניה של מקצוע שזוכה היום לביקוש גבוה מצד המעסיקים, תהיה שווה הרבה גם מחר. מה שמוביל לשיקול הבא.

ללכת אחרי התשוקה

“עסוק במה שאתה אוהב, ולא תצטרך לעבוד אפילו יום אחד”, אמר קונפוציוס. תובנה הגיונית ביותר, במיוחד בעולם התעסוקה המודרני בו אנחנו שקועים כמעט מחצית מהיום, מידי יום, בענייני עבודה. התשוקה למקצוע מציתה את הניצוץ שגורם לנו לא רק לקום בבוקר עם חיוך ותחושה טובה, אלא דוחף אותנו להישגים והצלחות. ה-Passion הזה הוא תבלין הכרחי במיוחד בעולם הדיגיטל הדינאמי, שמשתנה ללא הרף ומצריך למידה מתמדת ויוזמה גבוהה. אז איפה הדילמה?

האהבה לפעמים עיוורת, ולא הכול וורוד. קחו למשל מקצועות כמו הוראה או עבודה סוציאלית, שרבים נכנסים אליהם חדורי תחושת שליחות (מעוררת הערכה): לחנך ולהקנות ערכים לדור הבא או לעזור ולשפר את חייהם של בני אדם אחרים. לאהבה הזו יש מחיר, בדמות תנאי שכר נמוכים משמעותית ביחס למדינות OECD אחרות. מה שמוביל לדילמה הידועה: מה עושים כשאוהבים מאוד תחום מסוים שאינו מתגמל במיוחד?

קביעת סדרי עדיפויות

בבואכם לבחור מקצוע, כדאי לבסס את ההחלטה על סולם העדיפויות הפרטי שלכם: אם הסיפוק והאהבה למקצוע נמצאים בשלב הגבוה ביותר, הם אלה שיכתיבו את הטון. אך מה עושים כשהאהבה למקצוע “מתנגשת” עם ביקוש או תנאים שלא עונים על הצרכים?

הקונפליקט הנצחי מוביל לפשרה- או ברמת התנאים, או ברמת הסיפוק. מזל שיש גם אפשרות שלישית: לבדוק איזה מהמשרות שנחשבות בעיניכם למתגמלות מבחינת התנאים, נותנות דרור גם לאהבות הכי גדולות שלכם. כך למשל מעצבת פנים בעלת עין חדה וחוש אסתטי מפותח יכולה למצוא את מבוקשה בעולם העיצוב הגרפי הממוחשב; אנשי מכירות בנשמה יכולים לוותר על להזיע בעגלות באמריקה, ולהתחיל לעשות כסף ממכירות אונליין ממש כאן מתחת למזגן; אפילו קריירה בהוראה יכולה לקבל טוויסט מפתיע במסגרת תפקידים בעלי אופי הדרכתי בתחומי הדיגיטל או בהוראה דרך הרשת.

אז איך אתם אוהבים את המקצוע שלכם? מתגמל, מספק או שניהם?