אחרי שרותקנו למסך על ידי תכניות ריאליטי העוסקות בבישול, שירה, כלכלת בית ואפילו לידה – האם ריאליטי בנושא גיוס עובדים הוא הדבר הבא?

הגעה לראיון עבודה שבו המשך הקריירה מונח על כף המאזניים יכולה לגרום ללא מעט פרפרים בבטן, ללחץ ולפעמים אפילו לבלאק אאוט. ואם חשבתם שראיון עבודה “רגיל” יכול להיות מלחיץ, מה הייתם אומרים לו היו מציעים לכם לעבור את הראיון לאור הבזקי המצלמות באולפן, מול עיניהם הבוחנות של מיליוני צופים?

מה שאולי נשמע למחפש העבודה הישראלי כמו תרחיש דמיוני הופך בימים אלו ממש למציאות סוחטת רייטינג בצד השני של האוקיינוס, עם תכנית ריאליטי שמספקת הצצה אל מאחורי הקלעים של עולם גיוס העובדים.

ריאליטי גיוס: איך לא חשבו על זה קודם?

תכניות הריאליטי הן למעשה מכונות משומנות לגיוס כישרונות: הכוכב הבא, מאסטר שף וסטייליסט מכוכב אחר הם כמה דוגמאות. אז אם כבר מגייסים, למה לא להעלות את התהליך לקדמת הבמה? זה בדיוק מה שעבר בראשו של יוצר תכנית הריאליטי Top Recruiter, כריס לאבוי. אחד הטריגרים להפקת הסדרה הוא לדבריו שיעור האבטלה הגבוה בארצות הברית, כמו גם הרצון לצייד את מחפשי העבודה בטיפים לקידום הקריירה דרך חשיפת שיטות העבודה בעולם הגיוס.

עד היום המגייסים במרכז

הפורמט של Top Recruiter מבוסס על חמישה מגייסים המתחרים ביניהם באמצעות אתגרי גיוס שונים על תואר המגייס המצטיין. בעונתה הראשונה שודרה הסדרה בפורמט אינטרנטי, זכתה ל- 2.2 מיליון צפיות ולעשרות אלפי עוקבים ולייקים ברשתות החברתיות. כדי לשמור על גחלת הרייטינג בוערת, העונה הראשונה של הסדרה הייתה רוויה בדרמות וטוויסטים. שלא לדבר על המגייסים הססגוניים שלוהקו לתכנית והיריבויות המתוקשרות שנוצרו במהלכה. הזרקור הופנה מטבע הדברים גם לסיטואציות סוחטות דמעות של המתמודדים, כמו למשל ההתעללות שעבר אחד מהם בילדותו מצד אביו.

לאחר שהעונה הראשונה הסתיימה, השנייה בעיצומה והאודישנים לשלישית כבר בעיצומם– הקהל אמר את דברו. אז האם מפתחי תכניות הריאליטי מצאו את האוצר הבא בעולם התעסוקה? והאם זה אומר שמחפשי  העבודה עצמם הולכים להיות הבאים בתור?

הריאליטי של מחפשי העבודה

בתחילת 2013 הועלתה ברשת הטלוויזיה CBS תכנית הריאליטי The Job. בכל פרק עסקה הסדרה בחמישה מועמדים המתחרים ביניהם כדי להשיג את משרת חלומותיהם. הסדרה, בהשתתפות חברות כמו קוסמופוליטן וזינגה, לא שרדה את הביקורות הקטלניות ואת שיעורי הרייטינג הנמוכים, ונגנזה כבר אחרי שתי תכניות.

סיטואציות מוזרות של מתמודדים שהגיעו בלבוש לא הולם (אפילו לראיון עבוד במקדונלדס) או כאלה שרשמו את אימא בתור ממליצה, לא הצליחו להרים את הסדרה. או שאולי הם אלה שהביאו למפלתה… מה שמוביל אותנו שאלה הבאה.

מציאת עבודה לאור המצלמה: טוב או רע?

השאלה הגדולה היא האם תכניות ריאליטי מסוג זה מעודדות את המתמודדים לרכוש כלים ומיומנויות שיסייעו להם לרכוש עבודה? (על משקל מאסטר שף, שעוררה את הרצון של הרבה אנשים להיכנס למטבח ואפילו לעשות מזה קריירה). או שאולי תכנית מציאות לגיוס עובדים חושפות שוב את הצדדים השליליים של הז’אנר, כמו למשל הצגת מועמדים באור מוזר עד גיחוך כדי להזין את מפלצת הרייטינג, שלא יודעת שובע? כאשר מדובר בתכנית לגיוס עובדים, להגחכת מועמדים יכולות להיות השלכות מרחיקות לכת.

כאשר מועמד בתכנית שירה יוצא נלעג, הפרסונה והשואו עוד עשויים לשרת אותו בעולם הבידור, שבסופו של דבר ממליך כוכבים הגורמים לשרירי הצחוק לעבוד. אבל איזו חברה תרצה לקבל לשורותיה מועמד שעשה מעצמו צחוק מול מיליוני צופים? כך או כך, אם לשפוט מתחומים אחרים, שמביאים אלינו קצת באיחור טרנדים בינלאומיים מובילים, ריאליטי גיוס כחול-לבן הוא כפי הנראה רק עניין של זמן. נא להתנהג בהתאם…